ולא מצאתי את הדרך
להגיד את המילים,
פשוט הלכתי,
נעלמתי בקירות.
ולפעמים לבך כאבן
שאיני יכול לשבור,
ולפעמים נוצה
שאי אפשר לתפוס.
אני נווד בעולמך
את כמו סירת מפרש ששטה,
וכל גל מזיז אותך כרצונו.
אינך רואה את דמעותייך
ואת עומק כאבך,
ואת לבך המבקש את מקומו.
אהבתי רכה כמים
ויפה לכאבך,
אם רק היית יודעת
להיות שקטה.
המנוסה הזאת שורפת
כל שנייה של מנוחה,
ורק בשקט מגלים את השמחה.
אני נווד בעולמך
את כמו סירת מפרש ששטה,
וכל גל מזיז אותך כרצונו.
אינך רואה את דמעותייך
ואת עומק כאבך,
ואת לבך המבקש את מקומו.