כל המוסד הזה "זמר מחאה", הוא אף פעם לא ממש דיבר אליי
אני גם לא מכיר, אם תשאל אותי, מי זה זמר מחאה
אני חושב ש... יש זמרים שכותבים ת'שירים שלהם
והם כותבים על החיים
על כל מיני היבטים שיש בחיים
♪
לפעמים הים שקט ואין גלים
והתסכול סובב אותך מעגלים
בסוף מתרגלים להכל, בסוף לא מתפלאים
יום אחד מאוהבים, יום אחר הם נגעלים ממך
נוסע עם מקלות בגלגלים
בין המון זועם, צועק, מניף דגלים
כל כך הרבה שאלות ואין עונים
אבל לכל אחד דעה ופתרון, כולם גאונים
הם לא עשו כלום, אבל גאים
משחקים אותה אינדיווידואלים, אבל זהים
אני רואה אותם לוקחים קרדיט על עבודות של אחרים
זה מבאס אותי, אבל וואלה, אלה החיים
עולם דורס מסורת ומורשת
ארשת פנים נמרצת נדרשת אל מול הרשת
נותנים יד להרס ולחורבן הזה
כל היום מול הלפטופ המחורבן הזה
מה קרה ליחסים בשר ודם?
מה קרה ללתקשר כמו בני אדם?
כל העולם הזה בלופ חוזר של ציניות וכאסח
חיים דרך הפייסבוק והוואסטאפ, פאק
הייתכן? אני חייזר, הייתכן?
הגן האנוכי מכה ללא רחם
נולדים בשביל לעבוד, להילחם
להתלהם, להתגונן - במקום להתבונן
ואני לא חכם גדול, אני אידיוט
לא קורא מעריב, לא ידיעות
לא רואה ת'מציאות דרך מסך החדשות
אבל איכשהו חי כמו כולם בחששות
של מה יהיה עלינו, מה יהיה איתנו
מי אנחנו, מי נגדנו, מה לקחנו, מה שלנו
אולי איזה פסיכי יחליט שנמאס לו מאיתנו
ישלח טיל שיעיף פה את כולנו
אולי כל הפואנטה מתפספסת
אולי כל האנרגיה מתבזבזת
שמישהו ישאל את האירופאים איך זה מרגיש לחיות בשקט ושלווה
לנו יש רק לחץ וטרפת
קדמה שמשחיתה לי את הנפש
מסכי ענק, אנטנה מעופפת
ובינתיים בגזרה העולמית
נמלים עובדות-עובדות סוגדות לכל מה שממית אותנו
הון שלטון, עולם תחתון, שטח אדמות
כלי משחק, פוליטיקה ומלחמות
ואין סיכוי שנוכל לקנות דירות
ואין למי להצביע בבחירות
קונים אותנו עם קצת כפרה, קצת חביבי
לא מאמין לאף אחד, בטח לא לביבי
אנחנו יודעים להתלונן ולשנוא שנאת דם
אבל אנחנו הדפוקים כאן כי פאקינג מי בחר אותם?
יהירות ישראלית, יודעים יותר טוב מכולם
וזין על כל העולם יעני we are the chosen one
ארץ הקודש, זבת חלב ודבש
עבדים מפנטזים על הסופ"ש
ולפעמים הכל נראה אותו דבר, החורף לא נגמר
שגרה שמטפטפת משאירה לי טעם מר על החיים
אני רק רוצה לטעום עוד ניצחון
חי בין עודף שאיפות לחוסר ביטחון
הרבה שנים, חי ת'סשנים
עובד בלילה כשכולם ישנים
לפעמים אין סיכוי להתקדם
עייף מת, לא מסוגל להירדם
עונות חולפות, תשרי ואז כסלו
שמחה בתוך העצב תשתלב
איך בתוך כל המירוץ לא שמתי לב
עולם דפוק, כל דביל נהיה סלב
לפעמים כל המבטים עליי
רוצה לזכות בהכרה אבל כועס כשמדברים עליי
לך תשנה אנשים, תיקח מהם ת'ניכור
תשרוף טבק, לא תשרוף את התסכול
ותשתדל להראות מאוד קול
בוכה בלב, געגועים לאולדסקול
ובחיים שממול, הכל כל כך קל
ורק אני טיפש, כועס ומתוסכל
מחכה לישועה שכבר תדפוק בדלת
לפעמים הכל קורס, ואני שוב נופל בוכה כמו ילד
חופר ומתפלא, כופר ומתפלל
לפעמים רק מתעצבן ומקלל
יש לי סיכוי להינצל
אין שום סיכוי שאתנצל
על מי שאני ומה שאני, על האמת שלי
על המשקל העודף שלי
הגמגום הוא הגורמט שלי
ויש מקום ללמוד מכל טעות
אני רוצה לראות צלול גם כשאין ראות
יש עוד מסע ארוך, בית ספר לזהות
זה שפל וגאות