הוי חנה זלדה, אישתי האהובה
חג החנוכה הגיע ובא
ובחנוכה, נפשי מה חשקה?
לאכול לביבה חמה ומתוקה
הוי, רבי קלמן, אישי היקר
אצלי במטבח קמח לא נשאר
בעלי היקר, ואיך זה אוכל
להכין לביבה בלי קמח בכלל?
(קמח? קמח זה לא בעיה, אני ניגש לחנות ומביא)
אז רבי קלמן שינס את מותניו
חבש כובעו, נעל מגפיו
השוקה דוהר, קונה הוא מהר
שק קמח לבן והביתה חוזר
(חנה זלדה!)
(הינה היא!)
הינה, חנה זלדה, אשתי האהובה
הינה לך הקמח, להכין לי לביבה
כי בחנוכה, נפשי מה חשקה?
לאכול לביבה חמה ומתוקה
הוי, רבי קלמן, אישי היקר
אצלי במטבח שמן לא נותר
בעלי היקר, ואיך זה ייתכן
להכין לביבה אם שמן אין לי, אין?
(שמן? שמן זה לא בעיה, את לוקחת סופגניה וסוחטת)
שוב משנס רבי קלמן מותניו
חובש כובעו ונועל מגפיו
השוקה דוהר, קונה הוא מהר
כד שמן טהור והביתה חוזר
(חנה'לה!)
(תאפי לי לחם!)
הינה חנה זלדה, אישתי האהובה
הינה לך השמן, להכין לי לביבה
כי בחנוכה, נפשי מה חשקה?
לאכול לביבה חמה ומתוקה
הוי, רבי קלמן, אישי היקר
אצלי במטבח לא נשאר סוכר
בעלי היקר, ואיך זה אפשר
להכין לביבה בלי טיפת סוכר?
(לא סוכר חום, הבנת? לא סוכר ענבים, וגם לא הקוביות הקטנות האלה)
עייף רבי קלמן, נפשו עצובה
נועל מגפיו וחושב על לביבה
לשוק הוא חוזר, רעב עוד יותר
סוכר הוא קונה והביתה דוהר
(אני סוגרת ת'חלונות, חברים שלך בחוץ מנגנים)
(אני כבר מגרש אותם, חנה)
(הינה, נגנו חזק עכשיו, ועכשיו תנגנו לי!)
הינה, חנה זלדה, זוגתי האהו-(בה)
הבאתי לך הכל, אז תגידי לבי-(בה)
כי בחנו-(כה), נפשי מה חש-(קה)?
לאכול לביבה חמה ומתוקה
הוי, רבי קלמן, אישי היקר
שמא נידחה הלביבות למחר
בעלי היקר, הן, איך זה אפשר
להכין לביבה כשהכוח נגמר?
(הכוח נגמר? הכוח נ- את לא עושה כלום כל היום!)
אז רבי קלמן חולץ מגפיו
לובש הוא סינר, מפשיל שרווליו
ולש הבצק, יוצק ויוצק
צוחק אחרון רק מי שצוחק
(חנה זלדה, הוי!)
יא-בה-בוי, יא-בה-בוי
יא-בה-בה-בה, יא-בה-בוי
יא-בה-בוי, יא-בה-בוי
(בוי) יא-קאז
יא-בה-בוי, יא-בה-בוי
יא-בה-בה-בה, יא-בה-בוי
יא-בה-בוי, יא-בה-בוי (אוי!)