כך, בפינת הרחוב אנוכי לחלוחית בזווית ודמעה מלבבי כי זוכר עוד ימים עליזים קצת יותר כן, זה אני, שנסונייר עברי הפרוס לעיניי השבים הוא מדרס לרגליי צעירים אוהבים בוחרים הם על דעת עצמי לוותר מי אני? סך הכל שנסונייר "נגן, שנסונייר", הם היו מריעים לי "הצב נשמותינו בצליל" "להטט חרוזים ואפשר מבעים שנסונייר, אתה אלוהים" ♪ כן, היו כאן תקופות ובנות חן חסודות עוד היו מטות אוזן לכמה שורות גם מילים אז יכלו רגשות לעורר כשיצאו מפי השנסונייר ובדידות הייתה רק מין בדיון ספרותי מי חשב שאי פעם אפגוש בה אני ובוקר אחד ללא איש אתעורר ללא איש, רק אני, שנסונייר "נגן, שנסונייר", הם היו מריעים לי "הצב נשמותינו בצליל" "להטט חרוזים ואפשר מבעים שנסונייר, אתה אלוהים" ♪ גשם יורד על פינת הרחוב מרמז בקרירות כי עליי לעזוב להשאיר מאחור את דברי המשורר להשאיר מאחור שנסונייר