וכששאלת אותי על אושר והתחלת פתאום לבכות עניתי לך עזבי את המילים הארוכות החיים הם לא בית ספר, העולם הוא לא כיתה ביום כזה יפה בואי נצא מהמיטה שלושה ימים אחרי, הכנסת הכול לארגזים אמרת זה לא קורה אנחנו סתם מבזבזים את השנים הכי יפות על זיקוקים ועל שריפות אני חולת געגועים ואין לי שום תרופות וכשכל החברים שאלו אותי עלייך עניתי שהלכת לחפש קצת את עצמך, את עצמך לא הבנתי עד עכשיו אם את אוהבת אותי עדיין אז שתקתי שעתיים לא רציתי ללכלך, ללכלך ואני לא בונה עלייך, לא בונה עלייך כי זה בא והולך, בא והולך, בא והולך מה נשאר לי בינתיים, מה נשאר לי בינתיים רק ללכת ממך, ללכת ממך, ללכת ממך ואז פתאום הגיע חושך והרגשת קצת בודדה פרסמת בלילה פוסט על אנשים ועל פרידה ואמרת לי שאבוא כבר ליבש לך את הדמעות ביום כזה יפה, בואי נשכח מטעויות שלושה ימים אחרי, אמרת אנחנו לא זזים תראה זה לא קורה, אנחנו סתם מבזבזים את השנים הכי יפות על זיקוקים ועל שריפות אני חולת געגועים ואין לי שום תרופות