לאורך הדרך ודאי עברתי על כמה חוקים וטעיתי
קניתי, מכרתי את הביטקוין, בניתי, שברתי, עליתי על ביטים
בחיים זה פיפטי-פיפטי, בגדול יצאנו פיטים
במבט לאחור, אז הייתי חוזר גם על כל הדברים שעשיתי
טרקתי דלתות, שרפתי גשרים, סגרתי חובות ישנים
מתרגל נשימה עצמונית עמוקה לריצות למרחקים ארוכים
בדרך נפלו חברים, במחברת דפים חסרים
עברתי כמה תחנות בחיי ופגעתי בכמה מקרים
פגעתי בכמה מקרים, קפצתי למים קרים
ניסיתי הרבה חומרים וכמה דברים אחרים
יש עוד כמה כרטיסים אחרונים לשורות ראשונות ברשימות הנופלים
ויש עוד במה שלי מחכה, שם למעלה עם כל השמות הגדולים
כולם גומרים בסוף מתחת הר של מלט
על דף שחור-לבן בפונט ענק על שלט
על קיר ליד הדואר, או בתחנת רכבת
כל מה שנשאר זה רק אבק ודבק
תיכף
החיים הם דרך ארוכה ומפותלת
הגורל עם המגל, הוא כבר דופק בדלת
והכלבים נובחים, השיירה עוברת
הכל הבל הבלים, אמר קהלת
וזהו
עומד בדממה מול מראה ישנה, מיישר את המבט לעיניים
על הספה, בתוך מזוודה, מלאה בשטרות של מאתיים
בגדים מרוטים, חובות אבודים, הבטחות בלי כיסוי בינתיים
היו רגעים שפעלתי מהר והיו שגררתי רגליים
הנוף משתנה והגוף העייף מפרכס בהתקף אפילפסיה
הזמן שלי אוזל, קרמזל, זה גורם לי למאניה-דיפרסיה
אני מהצד הדרומי של העיר, גטו-ראפ פה זה לא אנדרומדה
הוורס מתגלגל לי לתוך החלום, מתעורר ומוריד אקפלה
עצב משתק טומן זרועות בים של פחד
קצב מונוטוני רץ כמו מטרונום על מחט
הפדחת היא קודחת, רמת הסי.בי.די צונחת
תחת עץ הדעת, אמונה אחת מונחת
ככה
כולם גומרים בסוף מתחת הר של מלט
על דף שחור-לבן בפונט ענק על שלט
על קיר ליד הדואר, או בתחנת רכבת
כל מה שנשאר זה רק אבק ודבק
תיכף
החיים הם דרך ארוכה ומפותלת
הגורל עם המגל, הוא כבר דופק בדלת
והכלבים נובחים, השיירה עוברת
הכל הבל הבלים, אמר קהלת
וזהו
נוגע בשמיים, כרים עבדול ג'אבר
פותח את האזניים לשיר ישן נושן
צורב לי בעיניים, בתוך מסך עשן
הורג לי שעתיים וגם טורקי קטן
עם רצח בעיניים, יושב בסוף הבר
משקה אחד או שניים, הפייסל מיותר
לוקח לי יומיים, בורח למדבר
רואה חול ושמיים, מוחק את כל השאר
לא מסתכל לאחור לעולם, החיים הם מרוץ משוכות
קנית כרטיס, הרכבת דוהרת, נוסעת על מי מנוחות
מקווה להשאיר לפחות עקבות בשבע השנים הטובות
להספיק לנקות את האורוות ולשיר להמשיך ולבעוט
מה שנופל בחלקי, מקבל ברצון את הכל, אני לא מסרב
על תחושת כישלון, או סיבוב ניצחון, בגדול, אני לא מתעכב
הפסקתי לקחת ללב ויותר אני לא מתערב
הגורל רודף אחרי הזנב, הגלגל מעצמו מסתובב
ככה
כולם גומרים בסוף מתחת הר של מלט
על דף שחור-לבן בפונט ענק על שלט
על קיר ליד הדואר, או בתחנת רכבת
כל מה שנשאר זה רק אבק ודבק
תיכף
החיים הם דרך ארוכה ומפותלת
הגורל עם המגל, הוא כבר דופק בדלת
והכלבים נובחים, השיירה עוברת
הכל הבל הבלים, אמר קהלת
וזהו