מרחקים בחיפושים אחרי מקום שיראה לי כמו גן עדן
אלפים על כרטיסי טיסה וחלומות של איזה משורר בשקל
הציפורים עפות לחפש מקום אחר כשמרגישות שיש סופה בדרך
כשגשם מתקרב אני לובש ת'קפוצ'ון שלי מעל הכובע גרב
ויסקי בראשון בצהרים בשני-שלישי איפוס למערכת
רביעי וחמישי שישי כמו שבת - או עם הביצ' או עם החבר'ה
היום ארוך הלילה עוד יותר אבל אולי סימן יגיע עם השמש
כי לא יודע מה הורג אותי יותר החוסר ודאות או שהשקט
מטורונטו כשקר לווגאס לחום
באר שבע - תל אביב מהמדבר לחוף
לא משנה גם אם ברחתי הכי רחוק
כל מקום שלא הלכתי לא הרגיש נכון
אם הייתה לי אגורה או היה מליון
אם הייתה לי בחורה או לבד לישון
אם הייתי בכפר או ג'ונגל בטון
כל מקום שלא הלכתי לא הרגיש נכון
ולא מצאתי את הבית בית
ולא משנה כמה חיפשתי לא מצאתי את הבית...
אוהב את זה שכל מקום אחר הוא קודם כל אחר וכל אחד עם אופי
למדתי שבין חום לקור בין אור לחושך - תחום אפור גדול יותר מכל זה
בין אהבה לבין שנאה יש גבול דק 'בל
כל עוד אתה מרגיש משהו סימן שיש'ך דופק
וזה שאתה נמצא על אניה בלב הים זה לא אומר
שטעמת חופש 'תה הרי מחפש ת'יבשה באופק
שאלות לא נפתרות ועם הזמן נוסף להן עוד
עומק את השריטה שלי לא יסתום שום בורג
בתעודת זהות זה באר שבע במציאות אין כתובת אין לי כח למשרד הפנים כל חורף
עדיין פה והראש שלי שם זה רלוונטי וישן אבל החלטתי שהפעם אני נשאר
בין כל הסיבובים והריצות אני הצלחתי גם ללמוד שבית זה לא מקום זו הרגשה
מטורונטו כשקר לווגאס לחום
באר שבע - תל אביב מהמדבר לחוף
לא משנה גם אם ברחתי הכי רחוק
כל מקום שלא הלכתי לא הרגיש נכון
אם הייתה לי אגורה או היה מליון
אם הייתה לי בחורה או לבד לישון
אם הייתי בכפר או ג'ונגל בטון
כל מקום שלא הלכתי לא הרגיש נכון
ולא מצאתי את הבית בית
ולא משנה כמה חיפשתי לא מצאתי את הבית...