תשעים אחוז מהכאב בא מהרצון שהוא יילך
אתה יוצא בשן ועין, מסתכל ונושך
מסרב להאמין כשהסבל חותך
מפנה את הטענות לרב או לעבר השייח'
הכל מסתבך, את מצפה שהעולם
יסתדר לפי הציפיות שלך, כמה מושלם
יורקת דם, עד הטיפה האחרונה
עוד מנה של חמימות חולפת לא משנה
אם תזנחי את התקווה, תחזור גם האופטימיות
המפלט האחרון של אנונימים זאת הציניות
תביני הוא פה לא נגדך הוא רק ממשיך לנוע
וזמן הוא רק תמונה, הוא שעשוע, תעתוע
תמונה מנטלית, שמחוברת אל הקארמה
רואים הכל שחור לבן כמו שני גורי פנדה
ואין שום מסקנה כאן, אלא רק המטרה
לחיות את הדבר כאן ועכשיו אם לא הבנת
הניחי את החרב, לוחמת ותיקה, הניחי את החרב, עכשיו לפי שעה
אין בה צורך, זו רק את, מנפנת בלי סיבה
הניחי את החרב, לוחמת ותיקה, הניחי את החרב, עכשיו לפי שעה
שריקת הרוח, זו רק את, עכשיו זו שעת שקיעה
תסתכל על העולם כמו שהוא – הכל ריק
תביט יותר לעומק ותבין שהכל פייק
עדיין מתעקש להילחם, על כל טייק
חינכתי את הילד ללטש, כל ברייק
גם אם אין אופק, זה חזק ממני
גם אם לא הרווחתי דולר, ולא חסכתי פני
מנסה לכתוב חד עד שהעט ידמם לי
להישאר פאנקי כמו סליי אנד דה פאמילי
מנסה לסדר הכל ברצף כמו שחקן רמי
אבל בסוף המשחק, הכיס נשאר אמפטי
כי הבית תמיד ייקח את היד שזוכה
וכסף לא סופרים במדרגות או בבריכה
מסתכל על העולם כמו בדיחה או מתיחה
בורות קולוסאלית מובילה למבוכה
הם מחכים למחר, נאחזים בהבטחה
שהוא יגיע, בינתיים רדומים כמו נסיכה
הניחי את החרב, לוחמת ותיקה, הניחי את החרב, עכשיו לפי שעה
אין בה צורך, זו רק את, מנפנת בלי סיבה
הניחי את החרב, לוחמת ותיקה, הניחי את החרב, עכשיו לפי שעה
שריקת הרוח, זו רק את
עכשיו זו שעת שקיעה