אנחנו קצת אנשים וקצת כמו ניירות
כי מהצד אפשר לראות
איך החיים מקפלים אותנו
עד שאנחנו מתקמטים
קצת אנשים וקצת כמו תמונות
כל החיים במסגרות
אסור להאשים אותנו
זה הטבע זה אנחנו
שוב המצב רוח לא תקין
שוב דוחה הכל חוץ מסיפוקים
וכולם אולי צודקים
אני תמיד הולך על חבלים דקים
ומתחתי המים עמוקים
אבל אני עם ראש בקיר עד שנמלא את הכיס
אז נגשים את החלמות אולי נסתום בלב סדקים
אולי נסתום כמה פיות של אנשים שאני מכיר
רק כדי לראות את אלו שדיברו עכשיו שותקים
בין להיות ללא להיות
גאון לסתם אידיוט
זה לא בדיוק חיים שמחליטים לך איך לחיות
לפעמים אתה לא חי למרות שיש לך דופק
חולם על אור של זרקורים גם כשאין אור באופק
אנחנו קצת אנשים וקצת כמו ניירות
כי מהצד אפשר לראות
איך החיים מקפלים אותנו
עד שאנחנו מתקמטים
קצת אנשים וקצת כמו תמונות
כל החיים במסגרות
אסור להאשים אותנו
זה הטבע זה אנחנו
אז אני שר לכל מי שכמוני
למרוששים שיום אחד יהיו שווים מיליונים
לכל מי שבגוף שלו משתוללים הורמונים
המוטיבציה הכי גדולה שלך תצמח מעוני
לכל מי שבדם שלו יש חלומות של ילד
וייכנס מהחלון כשייסגרו לו דלת
עומד שעות מול המראה ומדמיין את הדרך
חוזר לעיר שלך וכולם מריעים למלך
מקדיש את זה לכל מי שקשה לו עם מסגרת
זה לא אומר שאתה דפוק כי אתה חושב אחרת
לכל מי שבעצמות שלו האש בוערת
תחזיק חזק כי הרכבת הזאת לא עוצרת
אנחנו קצת אנשים וקצת כמו ניירות
כי מהצד אפשר לראות
איך החיים מקפלים אותנו
עד שאנחנו מתקמטים
קצת אנשים וקצת כמו תמונות
כל החיים במסגרות
אסור להאשים אותנו
(זה הטבע זה אנחנו)
קצת אנשים
(אני שר לכל מי שכמוני)
איך החיים מקפלים אותנו
(חולם על אור של זרקורים גם כשאין אור באופק)
קצת אנשים וקצת כמו תמונות
כל החיים במסגרות
(אבל אסור) להאשים אותנו
זה הטבע זה אנחנו