לפני בערך עשרים שנה, נדמה לי עשרים שנה
מישהו הכניס לי בראש שאני צריך להיות שחקן
הייתי מספר אצלו בדיחות בבית
והוא אמר לי "באנה תשמע אתה צריך להיות שחקן"
לא היה לי שום מושג על עולם המשחק
אז נרשמתי לבחינות לבית ספר שקראו לו
סטודיו למשחק של ניסן נטיב זכרונו לברכה
ואמרו לי תשמע, לאודישן אתה צריך להכין שני קטעים
ולספר על שתי הצגות אחרונות שראית
עכשיו אני לא ראיתי שום הצגה
אז לקחתי אוטובוס, נסעתי לרחוב דיזינגוף
נכנסתי לתיאטרון הקמרי
שאלתי איזה הצגה יש היום בערב
אמרו לי "יש נשות טרוי האבודות של חנוך לוין"
לא היה לי מושג מה מדברים איתי בכלל
קניתי כרטיס שורה 4 ישבתי
ישבתי שם במשך שעתיים
ואני לא האמנתי למה שאני רואה ואני שומע
כל החושים שלי הזדעזעו, כל השכל שלי הזדעזע
לא האמנתי שאנשים מדברים ככה, חושבים ככה
בסוף ההצגה יצאתי מההצגה, כולי אה
הלכתי לים
שם התחיל הויכוח הפנימי שלי עם המחזאי חנוך לוין
הויכוח הזה אחרי זה הפך קצת אה
כשנהייתי שחקן לפרסים אישיים אני גם פעם השתתפתי בהצגה שלו
אז אה באחת החזרות היה כתוב בטקסט שהדמות אומרת אוי אלוקים
אז אני אמרתי שחקן צעיר מסתכל אמרתי "אוי אלוקים"
חנוך זכרונו לברכה קפץ ואמר לי "לא! לא! אין! אין!"
♪
אדוני המשורר מלוא כל העיר כבודך
זוכר איך נפגשנו בלב הבריכה
שחיתי לאט, שחית מהר
חזה מתוח, כיאה למשורר
עצרנו לפוש, גלגלנו דיבור
על טמא וטהור, על מותר ועל אסור
תענוג לדבר איתך רב מג של מילים
מה כבר אמרתי ששברת את הכלים
זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה
בינינו לפתע תהום נפערה
אני הצבעתי לשמיים, אתה צללת במים
כשאמרת לא, לחשתי כן
ואם אמרתי יש, אתה צחקת אין
♪
אתה בטח זוכר אותו בוקר אומלל
שנינו צנחנו על אותו הספסל
טחנתי סיגריות, קילפת אגס
כל אחד מאיתנו בעלבונו מכונס
איך שוב נקלענו לאותה השיחה
על מותר האדם ואם יש השגחה
אתה רב מג של מילים, לא היינו כוחות
הפעם זה כמעט נגמר במכות
זאת הייתה דעתי לא הייתה לי ברירה
בעיניך ראיתי פתאום אש זרה
אתה גיכחת לשמיים, אני לא הרמתי ידיים
כשאמרת לא, צעקתי כן
בטח שיש, אתה צעקת אין
♪
הלילה ההוא בבית החולים
אתה היית מלופף צינורות מבהילים
על קצה הכיסא ישבתי בלאט
נשמת כבד דיברנו מעט
בינינו אימה בחדר צללים
היו לי תחושות לא היו לי מילים
עיניך תלויות בי גדולות ורכות
שנינו ביחד התחלנו לבכות
שנינו ראינו אותה התמונה
מעל לראשך מוטלת שכינה
ופחד נורא ואיום, כשאתה נרעדת פתאום
התחננתי לא, אתה ידעת כן
סע לשלום, אתה ענית אמן
♪
שחר פרץ לבית החולים
לעצב כזה לא היו לי כלים
ידידי המשורר זכרונך לברכה
נוח בשלום תהא שלמה מיתתך