זאת היתה שנה שחונה שתקו שמיים החקלאים שֵׂרכוּ רגליהם בשדות עמדו הנהרות ריקים בורות המים והשמיים לא רוצים לבכות לכולנו לא היתה שנה מזהרת לעבדים היינו לשפחות עת בפנינו האמת סוטרת עוקרת מקִרבֵּנו אנחות אבל אנחנו הוספנו והכבדנו את ליבנו עורפנו הפלאנו להקשות אטמנו אוזנינו מִשמוע עצמנו עינינו מִראות והשמיים לא רוצים לבכות האדמה נתכערו פניה שמש דם בה עשתה שַׁמות נסדק עורה, נבקעו שפתיה והשמיים לא רוצים לבכות תנים מזי רעב פשטו על אסמינו בקול עגום געו הבהמות נגסנו איש בבשר רעהו הבערנו אש ליבינו מחלוקות אבל אנחנו הוספנו והכבדנו את ליבנו עורפנו הפלאנו להקשות אטמנו אוזנינו מִשמוע עצמנו עינינו מראות והשמיים לא רוצים לבכות עוד מעט קט פורחת נשמתנו חסרי אונים ואפוסי כוחות מקירות הלב צעקנו לשמיים והשמיים לא רוצים לבכות אבל אנחנו הוספנו והכבדנו את ליבנו עורפנו הפלאנו להקשות אטמנו אוזנינו מִשמוע שוועת הדל, צווחת המטורף, זעקת הנגזל אטמנו אוזנינו מִשמוע פנינו יבשו מדמעות והשמיים לא רוצים לבכות השמיים לא רוצים לבכות