החבילה מהבית הגיעה במשלוח מיוחד, ביום ראשון אחרי הצהריים ההודעה המצורפת הראתה את אמא של אלכס בחלוק, מסבירה שהם שוברים את הקיר והופכים את החדר הישן שלו לחלק מהסלון שאין לה כבר איפה לאחסן את כל החפצים שהוא לא רוצה לזרוק, ושיתקשר! היו שם כמה משחקי קופסה ישנים, תעודת הבגרות שלו וספר מחזור הייתה שם גם חבילה עבה של מכתבים כתובים בכתב יד הוא בחר אחד מהם, שלף אותו מהמעטפה והחל לקרוא "את זוכרת איך היינו עוצרים את הזמן, לגנוב לחמניה מהמאפייה של הרוסים, עם שוקו מהחנות של הרוסים, ומאחרים לשיעור בכוונה, כדי להעביר עוד 45 דקות, ככה סתם? "מרצפות המסדרון מנוקדות כמו משפטייך - בהירים כתמיד. אני זוכר איך רצת אליי בפעם הראשונה כשנשברתי על הספסלים האדומים בחצר. "את זוכרת? היינו עצובים כמו קומיקס למבוגרים." במשך שלושה ימים, אלכס הלך עם המכתב הזה בכיס, מדי פעם היה חוזר וקורא בו הכתב היה כתב ידו, אבל על המעטפה לא הייתה כתובת המכתב כנראה מעולם לא נשלח הוא כתב אותו למישהי, פעם אבל למי? למי היו משפטים בהירים כל כך? מי רצה אליו שם בחצר בית הספר? הוא לא זכר בחורה, ולא לחמניות, ולא ספסלים אדומים