הגעתי העירה, השמש שוקעת זה כאילו שכבר הייתי פה פעם רכבת נכנסת, רכבת יוצאת המונית לא חיכתה, המלון סוג ב' אין זמן לאוכל, בקושי מקלחת עכשיו המונית דווקא באה לקחת המפיק המקומי, מנסה להסביר האולם הוא בצד השני של העיר אני שר אתם מוחאים כפיים אני זר שנשאר לשעה שעתיים אני שר אתם מוחאים כפיים אני זר שנשאר לשעה שעתיים היום לא נספיק מחר אולי כן ועכשיו לנגן לנגן, לנגן (לנגן, לנגן) יחף כסנדלר ורחוק מן הבית בערים הומיות וסמויות מן העיין עובר אורח חולף, חומק בין צללים בנתיב הייסורים מתעטף בצלילים ומה לי כל אלה, חושב רק עליך ועל שני הקטנים שאיתך שם בבית הנוף שוב חולף ונשאר בשלו היום אני בפורטלנד מחר כבר לא אני שר אתם מוחאים כפיים אני זר שנשאר לשעה שעתיים אני שר אתם מוחאים כפיים אני זר שנשאר לשעה שעתיים היום לא נספיק מחר אולי כן ועכשיו לנגן לנגן, לנגן (לנגן לנגן) והערב אתכם בעירכם הנודעת עם אותה מנגינה באותה המגבעת עם הלב המלא בשירת נדודיי אל בייתי השלם עם אשתי וילדיי אני שר אתם מוחאים כפיים אני זר שנשאר לשעה שעתיים אני שר אתם מוחאים כפיים אני זר שנשאר לשעה שעתיים היום לא נספיק מחר אולי כן ועכשיו לנגן לנגן, לנגן (לנגן לנגן, לנגן, לנגן)