דיברנו שעות לא אמרת לי כלום
כל העיר פתוחה מה אתה כזה חסום
איך אתה בא כמו יום גשום בסוף של מאי
כמה עיניים עוברות ברחוב
בלי לראות רחוק בלי לדעת מקרוב
הכי פשוט זה לעזוב
זמן מרפא אבל לא את כולם
בוא ניפגש אחרי סוף העולם כשזה נגמר
כמו גיבור אתה נשבר
כתבתי על העור מי עזב אותי
אהבנו אותו דבר אז למה רק אני פה נפרדתי
צעקתי בשקט
מה אתה נזהר כל גיבור נשבר
את כל הלילות שאכלנו אבק
כמה מקלחות זה עדיין לא נמחק בלהסתיר אתה חזק
אבל בפנים
יש רעשים והראש מתפוצץ
איך ששוכחים הכאב הזה לוחץ זיכרון שמתפרץ